הרומן המתמשך של האקופונקטורה  והמדע

עבור אלה המתקשים לקבל את האפשרות שלאקופונקטורה יש השפעה אמיתית על גוף האדם, מציע הפיסיקאי זאנג-הי צ'ו ראיות מפתיעות, העושות שימוש בטכנולוגיה מתקדמת.

קתרין דולד,עיתונאית אמריקאית
תרגום: דיוויד כרמל
מתוך גלילאו - כתב עת למדע ומחשבה, גיליון 35

 לפני חמש שנים, בעת ביקור במולדתו קוריאה, הסתיים טיול טבע של הפיסיקאי זאנג-הי צ'ו בנפילה במורד גבעה. "יצאנו לערוך פיקניק בהרים והנעליים שלי לא היו בסדר", נזכר הפרופסור בן ה-62 מאוניברסיטת קליפורניה באירווין. "כהרגלי, הייתי עסוק בחשיבה, ונפלתי. הרגשתי כמו קפיצה גדולה במורד ההר. למחרת, לאחר 12 שעות טיסה, שבתי לקליפורניה ולא הצלחתי לעמוד על רגליי. הסתבכתי כהוגן, אמרתי לעצמי".
צ'ו דידה מן המטוס ועשה את דרכו לביתו, ומאוחר יותר החל לחפש מזור לכאבים בגבו. קרובי משפחה הציעו לו לנסות אקופונקטורה (דיקור סיני). למרות שבתחילה דחה את הרעיון בבוז - כאדם משכיל, כך אמר, הוא לא מאמין באקופונקטורה, אך לבסוף החליט לנסות. להפתעתו הרבה, זה עבד. "לאחר כעשר דקות הרגשתי את הכאב נמס לאיטו."

ההקלה הבלתי צפויה עוררה את סקרנותו המקצועית. כפיסיקאי העוסק ברדיולוגיה, מפתח צ'ו שיטות לדימות של הפעולות הפנימיות הסבוכות של הגוף; בין המצאותיו ניתן למנות את דגם האב של סורק הפוזיטרונים (PET) בשנת 1975. כיצד, תהה, יכולה החדרת מחטים לנקודות אקראיות-לכאורה בגוף להשפיע על בריאות האדם? צ'ו החליט לבחון את העניין מקרוב, ומה שמצא הדהים אותו. בעת שתקע מחטים בגופם של כמה סטודנטים מתנדבים, צילם את מוחותיהם וגילה שבאמצעות גירוי של נקודת אקופונקטורה האמורה להיות קשורה לראייה - למרות שאיננה נמצאת בקרבת דבר הקשור, ככל הידוע, לעיניים - יכול היה לגרום לפעילות בדיוק באותו חלק של המוח השולט בראייה. אולי, תהה, יש משהו באקופונקטורה הזו.
אקופונקטורה וצורות אחרות של רפואה סינית מסורתית קיימות מעל 4000 שנים אבל האופן שבו האקופונקטורה - והרפואה הסינית בכלל - עובדת היווה במשך זמן רב מסתורין, אם לא מטרה ללעג, עבור רוב הרופאים המערביים. התיאוריה הבסיסית מתוארת בקווים כלליים בטקסט משנת 200 לפנה"ס, שכתיבתו מיוחסת לשליט המיתולוגי הקיסר הצהוב.
בקצרה, התיאוריה מכירה בקיומה של אנרגיה חיונית, או "כוח חיים", המצויה בבני אדם ובטבע ומכונה צ'י. הצ'י הוא מקור התנועה - החל בתנועות שרירים רצוניות וכלה בזרימת הדם; הוא מגן על הגוף מפני השפעות חיצוניות ומייצר חום. צ'י זורם בגוף ובאיברים דרך מערכת מסועפת של ערוצים הידועים כמרידיאנים. אם מופרעת זרימת הכוח, על פי התיאוריה, גורם החסר או העודף בצ'י לתקלות בתפקוד הגוף - כלומר, למחלה. האקופונקטורה, בה מוחדרות מחטים (שעליהם נעשות אחר כך פעולות שונות) לנקודות מסוימות לאורך המרידיאנים, אמורה לשקם את הזרימה התקינה של הצ'י וכך להחזיר את הגוף למצב בריא.
העוסקים באקופונקטורה מזהים כ-1500 נקודות דיקור, שלרובן אין קשר ברור לאיברי המטרה המיוחסים להן. למשל, נקודה על האצבע השניה של הרגל משמשת לטיפול בכאבי ראש וכאבי שיניים, בעוד נקודה הסמוכה למרפק מחזקת את המערכת החיסונית. בניגוד לרפואה המערבית, בה נתפסים תפקודים מורכבים רבים כמבוקרים על ידי אינטראקציות במוח, גורסת הרפואה הסינית המסורתית שקיים קשר מועט בין המוח לבין איברים שונים, וכי גירוי נקודת דיקור שולח מסר ישירות אל איבר המטרה.
 
גישה אחרת הקשורה ברפואה הסינית מדברת על המתח הקיים בין שני כוחות טבע משלימים הנוכחים בכל מצב: יין ויאנג. כאשר מופר האיזון ביניהם, על פי התיאוריה, מפתחים בני אדם מחלות. יין קיים במצבים המשקפים מחסור בצ'י: פנים חיוורות, קור בקצות האיברים, דופק איטי, דיכאון. ואילו יאנג משקף מצבים הנובעים מעודף צ'י: פנים אדומות, חום גבוה, דופק מהיר, עצבנות.
בארצות הברית ניתנים כיום 9 עד 12 מיליון טיפולי אקופונקטורה בשנה על ידי רופאים ומטפלים מורשים. רוב הטיפולים מטרתם להפחית כאבים ולשלוט בהתמכרויות לחומרים כגון ניקוטין, הרואין וקוקאין. מאז שהאקופונקטורה החלה לשמש את בני המערב, החלו חוקרים לנסות לחשוף את סודותיה. הכוונה היא להבין כיצד עשויה שיטה רפואית עתיקה זו לעבוד, במיוחד בהתחשב בכך שאף חוקר מערבי לא הצליח עדיין לאתר מרידיאן, או לגלות את זרימתו של הצ'י.
מה שהצליחו החוקרים למדוד הוא זרימת אנדורפינים (משככי כאב טבעיים) שהופרשו כתוצאה מהדיקור לדבריו של הנוירולוג ברוס פומרנץ (Pomeranz) מאוניברסיטת טורונטו, מחקרים רבים שנערכו בעשרים השנים האחרונות הראו שהחדרת מחטים אל נקודות דיקור מגרה עצבים בשרירים שמתחתיהן. גירוי זה, מאמינים החוקרים, שולח אותות במעלה מוח השדרה אל אזור פרימיטיבי יחסית של המוח - המערכת הלימבית, אל המוח התיכון, ואל בלוטת יותרת המוח. בדרך שאינה נהירה עדיין, מביאים אותות אלה לשחרור אנדורפינים ומונואמינים, כימיקלים החוסמים אותות כאב במוח השדרה ובמוח. והתוצאה: תופעה מתועדת היטב של שיכוך כללי של כאבים (Analgesia).
"סיפור האנדורפין ברור מעבר לכל ספק", אומר פומרנץ. "נראה שמדובר בעצבים המובילים למוח. נקודות הדיקור שמופו במשך אלפי שנים הן ככל הנראה נקודות בהן קיים ריכוז של עצבים אלה." אבל סיפור האנדורפין "אינו מסביר הרבה מן הטענות האחרות של האקופונקטורה," הוא ממשיך. "נעשו מספר ניסויים קליניים בהם הוכח כי האקופונקטורה יעילה להפליא בטיפול בבחילה ובהקאות הנגרמות על ידי כימותרפיה ובתחילת הריון. מערכת האנדורפין איננה אחראית לכך. איש אינו יודע כיצד זה עובד."
השפעת האנדורפין גם אינה מסבירה מה שמצא צ'ו כאשר חקר נקודות דיקור המשמשות באופן מסורתי לטיפול בבעיות ראייה. נקודות אלו אינן נמצאות קרוב לעיניים אלא בצד החיצוני של כף הרגל, בין האצבע הקטנה לעקב. מטפלים באקופונקטורה אומרים שנקודות אלה מצויות על המרידיאן של שלפוחית השתן. לטענתם, גירוי נקודות אלו על ידי דיקור משפיע על העיניים באמצעות מערכת המרידיאנים, ולא באמצעות מערכת העצבים המרכזית.
על מנת לבחון הנחת יסוד זו, חיבר צ'ו סטודנטים מתנדבים אל מכשיר MRI- תפקודי (fMRI), המודד שינויים זעירים בכמות החמצן ברקמה הנבדקת; כמות זו משמשת כמדד גס לקליטת הגלוקוז ולפיכך ניתן להשתמש בה על מנת לאתר רקמות פעילות יותר יחסית לאחרות. את התוצאות ניתן לראות כמפות צבעוניות של המוח, המציינות אלו אזורים פעילים יותר.
בשלב ראשון הביא צ'ו לגירוי עיניהם של המתנדבים באמצעים מסורתיים: הוא הבזיק אור בפניהם. התמונות שהתקבלו במכשיר ה-MRI התפקודי הראו, כצפוי, ריכוזי צבע, המייצגים עלייה בפעילות באזור קליפת המוח הראייתית. בשלב הבא ביקש צ'ו ממטפל באקופונקטורה לגרות את נקודות הדיקור שבכף הרגל. והתוצאה: אצל כל אחד ואחד מן הנבדקים "נדלק" ב-fMRI אותו אזור של המוח - קליפת המוח הראייתית.
ככל שהדבר יישמע מוזר, תקיעת מחט בכף רגלו של מישהו הייתה בעלת השפעה זהה להבזקת אור אל תוך עיניו. לא היה זה האפקט הכללי של ביטול הכאב, המוכר ממחקרי כאבים, שנגרם על ידי המערכת הלימבית. זו הייתה תגובה ייחודית לתפקוד מסוים המתרחש בקליפת המוח, האחראית בין השאר על פעילויות מורכבות כגון דיבור ושמיעה, זיכרון ואינטלקט. יתר על כן, סדר הגודל של הפעילות המוחית שנצפתה בעקבות אקופונקטורה היה כמעט זהה לזה שנגרם על ידי הבזק האור.
"זה היה מאד מלהיב", נזכר צ'ו. "לא חשבתי שיקרה משהו, אבל ברור מאד שגירוי נקודת הדיקור גורם לפעילות בקליפת המוח הראייתית." על מנת לפסול את האפשרות של אפקט האינבו (פלצבו), גירה צ'ו גם נקודה שאיננה נקודת דיקור, בבוהן הרגל. לגירוי זה לא הייתה כל תגובה בקליפת המוח הראייתית.
בשלב הבא הפעיל צ'ו כל אחד מסוגי הגירוי במשך זמן ממושך: הוא סובב את המחט לרגע או הבזיק את האור, המתין, וחזר על הפעולה. והנה, גם במקרה זה גילו תמונות ה-fMRI דמיון מפתיע כתגובה לדיקור וכתגובה להבזקי האור. בבדיקות מאוחרות יותר נעשה שימוש בנקודות דיקור נוספות הידועות כקשורות לראייה והממוקמות בכף הרגל. התוצאות היו שוב עקביות: כל נקודות הדיקור, מלבד אחת, "הדליקו" את קליפת המוח הראייתית בדיוק כשם שעשו הבזקי אור. עם זאת, הפעם הבחין צ'ו במשהו נוסף. כאשר הועלו נתוני ההפעלה על גרף, על מנת להדגים את עוצמת התגובה לאורך זמן, הוא ראה שהיו שני טיפוסי-תגובה אופייניים בין תריסר המתנדבים. בשלב האקופונקטורה נרשמה בחלק מהנבדקים עלייה בפעילות קליפת המוח הראייתית, בעוד שבאחרים נרשמה ירידה דווקא. במילים אחרות, באנשים מסוימים עלתה צריכת החמצן במוח ובאחרים ירדה.
"חשבתי שטעינו במשהו", אומר צ'ו. אך כאשר חזר על הניסוי, נתקל שוב ושוב באותן תוצאות. "לבסוף הפטיר אחד ממטפלי האקופונקטורה 'אה, כן, זה יין ויאנג.'" צ'ו שאל את המטפל אלו נבדקים היו יין ואלו היו יאנג, ובלי לראות את הנתונים הצליח המטפל לזהות את אלה שהראו עלייה בפעילות (יאנג) ואת אלו שהראו ירידה בפעילות (יין) ב-11 מתוך 12 מקרים. "אינני יודע כיצד להסביר זאת," אומר צ'ו.
כמו הרבה דיווחים מדעיים ראשוניים, מעורר מחקרו הקטן של צ'ו יותר שאלות מתשובות ובכל זאת צ'ו הצליח להדגים השפעות פונקציונליות חדשות של האקופונקטורה. "מהבחינה הקלאסית, אקופונקטורה הייתה שיאו של מדע ניסיוני: בני האדם אספו נתונים במשך אלפי שנים", אומר ג'ואי ג'ונס (Jones), פרופסור למדעי הרדיולוגיה באוניברסיטת קליפורניה באירווין ושותף למחקר. "הם שמו לב לכך שכאשר החדירו מחט בנקודה מסוימת, הייתה לכך השפעה בחלק אחר של הגוף. אך הקישור למוח לא נעשה מעולם. בעזרת מחקרים אלה הצבענו על כך, שלפחות בכמה נקודות דיקור, ההשפעה עוברת דרך המוח."
אך אפילו אם ההשפעה אכן עוברת דרך המוח, כיצד יכול גירוי נקודה מסוימת על כף הרגל לגרום לפעילות באותו חלק של המוח השולט בראייה? אין הסבר גם לכך, אומר צ'ו, אף שהוא חושד שמסלול ההשפעה עובר דרך מערכת העצבים. אם יתברר שאכן כך הדבר, כנראה שלא מדובר באותו מסלול בו מביאה האקופונקטורה לשחרור אנדורפינים, אומר פומרנץ. "העובדה ששחרור אנדורפינים נגרם על ידי גירוי עצבים מסוימים במקומות שונים בגוף, מובנת. אך קיומו של קישור ייחודי בין נקודה בכף הרגל למערכת הראייה הוא עניין מוזר מאד. ממש מדהים."
למרות שאין הסברים חד-משמעיים, מעוררות התוצאות הקליניות של האקופונקטורה עניין בקרב אנשי הרפואה המערבית. קבוצת מומחים שכונסו בשנה שעברה על ידי מכון הבריאות הלאומי האמריקאי (NIH) הגיעה למסקנה שהאקופונקטורה אכן יעילה בטיפול בבחילה הנובעת מהרדמה או מתרופות המשמשות בכימותרפיה. היא עוזרת גם בטיפול בכאבים מסוגים שונים, למשל כאבים לאחר ניתוח. יתר על כן, הקבוצה ציינה שלמרות האמונה המקובלת במעמדה ובהשפעתה הקלינית של הרפואה המערבית, לרבים מן הטיפולים הקונבנציונליים לשיכוך כאבים כרוניים אותה מידת הצלחה כמו לאקופונקטורה - ולעתים קרובות הם מלווים בתופעות לוואי מזיקות.
אחד ממחקרי האקופונקטורה הפרובוקטיביים יותר עשה שימוש ב-SPECT(Single Photon Emission Computed Tomography) ליצירת תמונות של מוחות חולים עם כאבים כרוניים. במחקר זה, שנערך על ידי עבאס עלאווי (Alavi), מנהל המחלקה לרפואה גרעינית בבית החולים של אוניברסיטת פנסילבניה, נמדדה זרימת הדם באותם מבנים מוחיים החשודים כאחראים על שחרור אנדורפינים בתגובה לגירוי אקופונקטורה- התלמוס, ההיפותלמוס וגזע המוח. כאשר השווה עלאווי תמונות של אנשים שסבלו מכאבים לפני קבלת טיפול אקופונקטורה עם תמונות שנעשו לאחר הטיפול, מצא ראיות ברורות לזרימת דם מוגברת בתלמוס ובגזע המוח. במקביל מצא גם כי חולים שטופלו באקופונקטורה חשו פחות כאבים.
כמו צ'ו, גם עלאווי לא האמין באקופונקטורה או בצורות אחרות של רפואה סינית לפני שערך מחקר זה. "חשבתי שאקופונקטורה היא פחות או יותר פסיכולוגית, לא בעלת השפעה אובייקטיבית," הוא אומר. "ערכתי את המחקר הזה מתוך סקרנות גרידא. הערכתי שלא נגלה דבר".
כמובן שיש עדיין ספקנים רבים. "המאמר של צ'ו אינו מוכיח דבר," אומר וולאס סאמפסון (Sampson), לשעבר מנהל המחלקה לאונקולוגיה רפואית במרכז הרפואי של סנטה קלרה וחבר מועצת המנהלים של האגודה הלאומית למניעת הונאה רפואית. "זהו מקרה פשוט של פסאודו-מדע." סאמפסון טוען שהמחקר בוצע על מדגם קטן ובלתי-מבוקר מכדי לגלות השפעות אמיתיות. הוא ביקר גם את הצהרתה של קבוצת המומחים של המכון הלאומי לבריאות, באומרו שכל אלה שהציגו את הרעיון בכנס היו משוחדים לטובתו.
אחרים מעדיפים ללמוד מה שניתן מן האקופונקטורה, גם אם עדיין אינם מבינים אותה לגמרי. הם אינם פוסלים את האפשרות שמנגנונים בלתי ידועים לחלוטין עומדים מאחורי יעילותה. "אנשים חיפשו אחר מרידיאנים אך לא מצאו דבר," אומר פומרנץ. "הם ניסו למדוד צ'י, ללא הצלחה. אך הכישלון במציאת משהו אינו מעיד שהוא אינו קיים. סיפור האנדורפינים היה הפתעה גדולה; כעת הוא נשמע שגרתי."
צ'ו מקווה לעשות עוד צעד קטן קדימה באמצעות שימוש ב-fMRI על מנת לחקור את הקשרים בין נקודות דיקור לבין המוח. הוא מתכנן גם לחקור כיצד ניתן להשתמש באקופונקטורה על מנת להגביר את זרימת הדם לקליפת המוח הראייתית בבני אדם הסובלים מפגמים בראייה בעקבות שבץ. במחקרים אחרים כבר נמצא שטיפול באקופונקטורה עשוי לסייע למתאוששים משבץ לשיפור טווח התנועה שלהם. מחקרי דימות של אקופונקטורה, אומר צ'ו, "פותחים שער חדש בפני מדעי העצב".

 

  הטווינא תנצח את הסוכרת

מתוך עיתון הארץ 15/11/2009

טיפול המשלב שיטות מהרפואה הקונוונציונלית עם אקופונקטורה, טווינה ושיטות אחרת מהרפואה המשלימה, מאפשר לתת פתרונות שיסייעו באיזון התסמינים של חולי הסוכרת

מאת: אורי פוביצר

י וסי, גבר בשנות ה-50 לחייו החולה בסוכרת, סבל משלל תופעות לא נעימות, שבגללן נמנע כמעט לגמרי מהליכה. כשבא לבדיקה במרפאה לרפואה משלימה בבית החולים הלל יפה, הוא סיפר כי חש נימול ברגליו ותחושת כאב דומה לשריפה בכפות הרגליים (נוירופתיה). הוא סבל מזה במשך שנים ודי היה שיעמוד על רגליו או יילך כחמש דקות, כדי לגרום לו כאב קשה. הוא סבל גם מיובש בגרון, הרגשת חום כללית לעתים תכופות והזעה מוגברת בשעות הלילה. 

לאחר שיחה שכללה סקירה מקיפה, בין היתר של בדיקות המעבדה שהביא עמו ושל התרופות שקיבל, הוחל בטיפול משלים. הוא המשיך ליטול את התרופות הרגילות, ובנוסף עבר טיפול בדיקור (אקופונקטורה) וטיפול בצמחי מרפא, שניתנו לו בצורת אבקה המומסת במים. שיטות הטיפול אלו עולות לדיון מחודש לרגל יום הסוכרת הבינלאומי, שחל היום. בתוך שבועיים לאחר תחילת הטיפול, נראה שיפור במצבו של יוסי. ערכי הסוכר בדמו ירדו והוא דיווח גם על ירידה ברמת הכאב השורף ברגליו, ששטחו צומצם לכריות כף הרגל בלבד. לאחר כחמישה שבועות מתחילת הטיפול, נרשמה ירידה נוספת ברמת הסוכר בדמו - שהיתה נמוכה בכמעט 50% מאשר בתחילת הטיפול. הוא סיפר שהתחיל ללכת ארבעה קילומטרים ביום, ולא חש כאב. הזעות הלילה והיובש בגרון חלפו לחלוטין. 

אקופונקטורה היא שיטה שבעזרתה דוקרים בנקודות מסוימות בגוף, שלפי הרפואה הסינית, משפיעות על האדם. למשל, בטיפול בבעיות נוירופתיות (נימול, תחושת שריפה) באזור הגפיים, דוקרים נקודות מסוימות שלפי הרפואה הסינית אחראיות על האזור הכואב ועל הנקודות המקושרות בגוף לסימפטום. באופן דומה טווינה, שהיא תרפיית מגע, מסייעת לשיפור בהנעת שרירים, גידים ורצועות, וגורמת לאיזון משק הנוזלים בגוף (הפחתת הבצקת), לשיפור בתנועת הדם בגפה הפגועה ולהפחתת הנימול בה. 

כמו מחלות אחרות, גם סוכרת היא תוצר של חיים בעידן שבו בני אדם צורכים שפע מזון מעובד, וממעטים בפעילות גופנית. לפי ההערכות של האגודה הישראלית לסוכרת, בישראל חיים כיום יותר מ-400 אלף חולים במחלה. הם סובלים מחוסר איזון ברמת הגלוקוז (סוכר) בדם. הגלוקוז אינו מווסת כהלכה בתאי גופם וכך נוצרת בעיה בייצור ההורמון אינסולין ובקליטתו בגוף. 

 הרפואה הקונוונציונלית פיתחה אמצעים יעילים להתמודד עם המחלה. ובכל זאת, רמת הגלוקוז בדמם של כ-50% מחולי הסוכרת הנמצאים בטיפול ובמעקב, אינה מאוזנת. רמת סוכר לא מאוזנת לאורך זמן עלולה לגרום סיבוכים קשים - מחלות כליה, עיוורון, שבץ, מחלות לב וכלי דם, בעיות עצביות בגפיים (נוירופתיה). במקרים קיצוניים הסוכרת אף עלולה להביא למוות. 

לסוכרת יש בעיות אופייניות קלות יותר, שלרוב אינן מסכנות חיים אבל פוגעות מאוד באיכות החיים, כמו עייפות, השמנה, יובש בגרון או בעור, רעב מוגבר, שתן מוגבר, בעיות שינה, חום וכאבים ונימול בגפיים. 

טיפולים המשלבים גם שיטות מהרפואה הסינית, נועדו להקל על תסמיניה השונים של המחלה ולבלום את הפגיעה המואצת במערכות הגוף. הטיפול מותאם באופן אישי למטופל ויש בו שילוב בין שיטות שונות של הרפואה המשלימה - אקופונקטורה, צמחי מרפא, טווינה ועוד. כן מקבלים החולים סיוע וייעוץ תזונתי, ליווי ותמיכה לאורך זמן. 

בעוד שבישראל חולי הסוכרת הם 5%-7% מהאוכלוסייה, בסין שיעורם נמוך יותר, 2%-3%. עם זאת, בגלל החדירה האינטנסיווית של אורח החיים המערבי לסין בשנים האחרונות, גדל מספרם של חולי הסוכרת. מכיוון שבסין השילוב של הרפואה הקונוונציונלית עם הרפואה הסינית קיים זה עשרות שנים, מטופלי סוכרת הסובלים מהמחלה שנים ארוכות, מצליחים להימנע מהופעתם של התסמינים הנלווים לה. 

כמו יוסי, גם חנה התלוננה על תחושת נימול, אבל בידיים וגם רמת הסוכר בדמה לא היתה מאוזנת. חנה, בשנות ה-60 לחייה, סובלת מהמחלה כתשע שנים. מלבד הנימול בידיים, שהקשה עליה בביצוע פעולות פשוטות כמו החזקת ספר או הדחת כלים, היא התלוננה גם על עצירות, עיניים כבדות ויבשות ובצקת ברגליים, שנמשכת כמה שנים. היא טופלה בדיקור ובצמחי מרפא. השיפור הורגש בחלוף שבועיים מהטיפול הראשון וכלל הקלה משמעותית בכל התסמינים. לאחר כחודש נעלמו הבצקות ברגליים ואתן הכאב והנימול בידיים. היובש בעיניים עדיין הורגש, אך ללא תחושת הכבדות. 

הסוכרת של חנה עדיין אינה מאוזנת, ולכן הטיפולים בה נמשכים עדיין. הטיפולים בשירות לחולי סוכרת במרפאה לרפואה משלימה, נסמכים אמנם על תורה סינית בת 2,500 שנה, אבל מחקרים מהשנים האחרונות אישרו את יעילותם. במחקר שבוצע בשנת 1997 בבריטניה, ופורסם במגזין המדעי "Diabetes Research and Clinical Practice", הובאו עדויות לשיפור משמעותי אצל כ-80% מחולי הסוכרת הסובלים מכאבים נוירופתיים, בעקבות טיפול ברפואה סינית. 

במחקר, שבוצע בקרב 44 חולים סוכרתיים שסבלו מכאבים נוירופתיים, ניתנו לחולים (שרובם נטלו בקביעות משככי כאבים) שישה טיפולים באקופונקטורה, במשך כשישה שבועות. כמעט 80% מהם דיווחו על הקלה משמעותית של הסימפטומים. המחקר הראה גם, שבחלוף חצי שנה עד שנה מתחילת הטיפולים, יותר מ-60% מהמטופלים הפחיתו את השימוש במשככי כאבים או אף הפסיקו אותו לגמרי. 

בכתב העת הפסיכיאטרי "The American Journal of Psychiatry" משנת 2000, מתוארים מקרים בהם ניתן לחולי סוכרת טיפול יעיל לכאבים נוירופתיים, באמצעות משככי כאבים ובשילוב רפואה סינית. נמצא כי שילוב זה יצר סינרגיה שהובילה להקלה משמעותית בכאב, הקלה שנשמרה לאורך זמן. חזרה לדף הבית



רגע לנשימה
רפואה סינית משולבת

המקום בו הריפוי נפגש עם הפינוק
טיפולי דיקור משולבים עם עיסוי

שובר מתנה

טיפול לנשים בהריון