top of page

עם האור

עוד בוקר שאני פוקחת עינים עם דופק לב מואץ.

עוד בוקר שאני מתעוררת לתוך מציאות קשה ולא מאמינה שאלו באמת הימים שלנו. יחד עם זה אני יודעת להכיל את הכאב הנוראי הזה. כלי ההכלה שלי יודע זוועות, יודע גופות פזורות באותה רעידת אדמה קשה, אני מתוך 70 אלף הרוגים אי שם בסין. למדתי להכיל את הכאב, למדתי לתת לו מקום ולא לוותר עליו. כי הוא מורה גדול. למדתי לא לדחוק אותו לפינה חשוכה אלה להביא לו נראות ואור וללטף את פצעיו הפועמים של הכאב שלי.

הכאב של כולנו.

העוצמות שלנו מתגלות ברגעי תהומות ואפלה.

ואנחנו עם האור. אנחנו יודעים לגרש חושך. זאת המתנה שלנו. אנחנו אלכימאיים. אנחנו יודעים להפוך אדמה חרוכה לגן עדן פורח. עשינו זאת בעולם הפיסי כמו בעולמות עליונים. לאורך ההסטוריה שנאו את היכולת הזאת שלנו. מכרו לנו אדמות עקרות והפכנו אותן לגן עדן מלבלב. זה מאז ומתמיד הכעיס את אלו שראו אותנו עושים זאת. כי אנחנו אלכימיים. וגם עכשיו אנחנו הופכים קושי נורא לאחדות מעוררת השראה עם תמיכה מהלב הפועם. אל לנו לשכוח לתמוך זה בזה גם בטוב. גדולתנו גם בטוב.

אני כותבת את המילים האלה כדי לספר לכם שאנחנו חזקים ושדבר לא אבד רק שינה את צורתו זאת הבנה כואבת אבל כמי שהיתה בעולם הבא וחזרה לחיים אני יכולה לעודד אתכם ולומר שכל הנשמות שאבדו שינו צורה לתוך החיבוק החם של האלוהות בעולם הבא. הם שבו לתוך בית מלטף ואוהב. הן שמורות, הן מחובקות והן שומרות עלינו כעת מלמעלה.

הפעם הזאת לא מדחיקים וממשיכים הלאה. הפעם הזאת אנחנו יוצרים את השינוי שאנחנו כה ראויים לו כעם. כחברה. כתרבות כאומה.

אנחנו ראויים למנהיגים שיראו אותנו

אנחנו ראויים להרגיש בבית על אדמתנו

אנחנו ראויים להרגיש שדואגים לנו

כי זוהי המדינה שלנו. ואין לנו ארץ אחרת.

והפעם אנחנו לא מוותרים - דעתנו לא תהיה מוסחת. אנחנו נלחמים למען השקט והשלווה והגן עדן שלנו כאן. בטח למען כל אותן נשמות שאבדו.

שבת שלום ומבורך

הלב עם העוטף, עם השבויים ועם החיילים אתם מלמדים אותנו להלחם ולא לוותר על המדינה שלנו.

מעיין סבג


0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page