חברה טובה אמרה לי בשיחה פרטית שהיא מאוכזבת ממני.
מאוכזבת מההתנהלות שלי בתקופה האחרונה
שנתתי לכאוס, לקושי לחלחל בתוכי
שהיא מצפה ממני להיות המורה הרוחנית שאני
שיודעת שהכל זה שיקוף פנימי
שהכל מצוי בתוכנו
שהכל אחריות שלנו
הרי את יודעת שאנחנו שותפים לבריאה, את בעצמך מלמדת קורס על זה, ממך ציפיתי לנהוג אחרת….
להיות בתדר גבוהה יותר …
המילים שלה נכונות והדהדו בתוכי זמן רב אחרי השיחה.
מצד אחד הכל מדוייק
מצד שני אפשרתי לעצמי להיות באותנטיות רגשית
התקופה והשינויים שנגעו בנו היכו אותי בעוצמה
לא היתי מוכנה להתמסר לשינוי הזה
לכל מה שהוא כולל
לפחד, לריחוק לאמונה שאנחנו קורבנות של תחלואה
שאין בידנו דבר לעשות מלבד לרוץ להתחסן בחיסון נסיוני שהוא בעצמו מעין רולטה רוסית.
שהבחירה שלנו בין כאוס אחד לשני
בין תמותה מקוביד לתופעות לוואי שאינן ידועות
זה חירפן אותי , אני מודה!
זה הפעיל אותי בצורות שלא ידעתי שאפשריות
זה גרם לי לקרוס לתוך עצמי
להבין שלא כולם ואם בכלל רואים וחווים את המציאות הזאת כמוני וממש שנות אור ממני….
אני אישית ככ מאמינה בעוצמת הגוף שלנו, אני מאמינה שהוא חסר גבולות. שיש לו כוחות על! אם רק נאמין ונאפשר לו.
אנשים כמוני עשו את הבלתי אפשרי עם גופם. יש המון עדויות לכך, אני בעצמי עדות לכמה הגוף שלנו חזק ומסוגל לעבור.
האמונה הקולקטיבית כעת זה שגופנו חסר ישע.
לראות את הנרטיב הזה הולך ומתפתח עוד ועוד
ממש עובר תהליך גדל ומתעצם במרחב,
הופך להיות פירוד, בהלה פאניקה, גזרות, חוקים חסרי הגיון, הפחדת הילדים שלנו ועוד פשוט קרסתי מזה
לראות את זה גדל מעבר לכל דמיון
להבין שהנרטיב הזה גדל כמו חור שחור ללא כל שליטה, היווה לי קושי אמיתי.
ועם זאת אני בוחרת לסלוח ולחבק אותי, על אף שלא תפקדתי כקוסמת, כאשת רוח, כמורה רוחנית, על אף שנכעתי לקושי.
השהות בו היתה חשובה לא פחות מהתהליך ההתעלות.
כמו בכל משבר עוברים אנו שלבים
ואם לא נאפשר להם לתפוס מרחב בתוכנו,שלב ההתעלות, הקבלה והריפוי לא יגיע במלואו.
כך אני מאמינה
אי אפשר להאיץ תהליך שמתבקש להיות.
וכל אחד ואחת מאיתנו עוברים תהליכים משני חיים בצורות ובמקצבים שונים.
כי אנחנו יחודיים.
יש איזה דרישה כאנשי תודעה, אנשי אור, אנשי רוח
שנהיה בתפקוד
שנקפוץ מעל הקושי בריחוף
זה לא מדוייק בעיני למרות שזה בהחלט אפשרי.
יש קשיים שדומים במהותם והקפיצות מעליהם מורגשות כדבר מוכר.
אבל התקופה הזאת היא משהו שלעולם לא חוויתי.
ההתמודדויות איתה ככ אינטנסיביות
אני מרגישה שעברתי את חמשת שלבי האבל בתוכה.
הייתי בפרידה ובאבל מהחיים הקודמים שהיו לי וככ אהבתי.
ואני מבקשת לסלוח לעצמי על הקושי, להכיל את עצמי על הקצב, לקרקע את עצמי בתוך הבלבול, בתוך הסערה
ולומר לעצמי שכשאגיע לשלב הקבלה, הריפוי וההכלה
יהיו בי ככ הרבה עוצמות! וזאת כי שהיתי
כי ניקיתי, כי אפשרתי לעצמי להיות בשלב של הכעס, של הריקנות ושל השיפוטיות
וכעת אני מוכנה לשלב של הריפוי העצמי והקולקטיבי כאחד.
אני מוכנה להיות באהבה
באי שפיטה
בבדק בית היכן זה מופעל אצלי
איפה השיקוף
אני מרגישה שאני מופרדת, אז היכן המופרדות מתקיימת בי
ולסלוח!
לומר לי אני אוהבת אותך
אני מצטערת
תודה!
סליחה ומחילה על כל הפעמים שהייתי שם ולא ראיתי מעבר
וזה טבעי.
ואני סולחת.
וכעת אני מתרוממת מתוך ההריסות והשברים עוצמתית יותר
מודעת יותר, רואה יותר
לא מתנצלת , לא מתחבאת , לא נאבקת
כציפור הפינקס אפשר להתרומם מחדש.
כל אחד בזמן שלו.
כל אחד במקצב שלו.
כל אחד בתהליך שלו
ועל כך אני שולחת לך אהבה וחמלה.
ואם המציאות שלכם פוגשת אתכם במקום אחר זה לא מפחיד אותי, זה לא בא על חשבוני. זה שלכם ואני למדתי לכבד את זה. ואשמח אם גם אתם תכבדו אותי. בבחירות שלי, בהשקפות שלי. ברצונות שלי.
יש בי את היכולת לקבל אותך כי הצלחתי לקבל אותי.
ואשמח אם גם את/ה תעבור תהליך עם הכעס והפחד שלך על מנת שתוכל לקבל את עצמך, כדי שיהיה לך כלי להכיל גם אותי.
ואסיים כמובן עם הדבר שהכי מרגש אותי שנוצר בעקבות כל התהליכים שעברתי על מנת להכיל את השינויים
ריטריט ״מכילה״ 11/11-13/11 במדבר!
פרטים בפרטי.
באהבה מעיין .