האדם יוצר יש מאין, ממש כדמות בוראו
לקחת בוץ, אדמה וליצור ממנה כלי, אומנות
להעביר את החומר טרנספורמציה
ליצוק כוונה ומשמעות לחומר פשוט
זה אלוהות ואנחנו אלוהיים רק פשוט בהזכרות
כשאני יציבה מבפנים החיצון מתייצב בסינכרון יחד איתי, כשהאדמה רוקדת לי תחת הרגלים מעוצמת סיבוב האובנים, רק היציבות בתוכי מצליחה לעצב בחומר!
מתנת היצירה נובעת מתוכי יחד עם היציבות שבי,המירכוז הפנימי.
אם אני מנסה לכפות על החומר לעשות כרצוני הוא מחזיר לי בהתנגדות ומתעוות, הרעיון הוא ליצב את עצמי, אני כעוגן בתוכי ואז אני ניגשת ברכות יציבה ומסייעת לו לעשות כרצוני, לשחרר את התבנית הראשונית שלו ולהפתח לאפשרויות נוספות שניתנות לו להתעצב מהם.
כחומר ביד היוצר.
כך גם החיים.
ומה אתן למדתן מעשיה שמשליכה לחיים עצמם?